<h1>בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית רביעי שער ראשון</h1>
<h2>דף נג.</h2>
עוד כתב שיש איסור שבטל ברוב כגון יבש ביבש הוי ברוב. והביא ראיה מההיא דתנן גיד הנשה שנתבשל עם הגידין בזמן שמכירו בנותן טעם אם אינו מכירו כלן אסורין והרוטב בנותן טעם, וכן חתכת נבלה וחתכת דג טמא שנתבשלו עם החתיכות בזמן שמכירה בנותן טעם אם אינו מכירה כלן אסורות והרוטב בנותן טעם. ופרכינן ארישא אם אינו מכירו כלן אסורין אמאי וליבטיל ברוב, ומפרקינן בריה שאני. תו פרכינן אסופא ואם אינו מכירה כלן אסורות ואמאי וליבטיל ברובה, ופרקינן בחתכה הראויה להתכבד בפני האורחין. אלמא אי לאו טעמא דבריה וחתכה הראויה להתכבד בה בפני האורחין היו בטלין ברוב, דיבש הוא וכל יבש ביבש באיסורין דעלמא בטלין ברוב ע"כ. ותמהים דבריו היכי שמע מהא דין יבש ביבש בעלמא דהא הכא בנתבשלו בקדרה איירינן, והיה לן לפרש, אבל אני אפרש דודאי מדקתני והרוטב בנותן טעם ועלה קתני כלן אסורין וכן כלן אסורות אלמא אפילו כי ליכא נותן טעם אסורין הגידין או אסורות החתכות, אמאי וליבטיל ברובא כיון דליכא נותן טעם, ומהכא ודאי איכא למשמע דכל היכא דליכא נותן טעם, בטל ברובה, ומעתה הוא הדין דיבש ויבש דכל איסורין ששיעורן בששים בלח, דיבש ויבש בטלין ברוב דכיון דליכא טעם בטל ברובה דהיינו חד בתרי, ולאפוקי תרומה דשיעורה באחד ומאה וערלה וכלאי הכרם דשיעורן באחד ומאתים, דהני לא שנא לח בלח ולא שנא יבש ביבש.
עוד כתב דטעמא דמילתא דיבש ביבש חד בתרי בטיל משום דכיון דליכא טעמא והרי הוא אוכלן אחת אחת, על כל אחת ואחת שהוא אוכל אני דן לא זו היא האסורה ובאחרונה אני דן שהאיסור במה שכבר נאכל ע"כ. וזה אינו נכון כלל שהרי על כל פנים אחת מהן הוא אוכל באיסור, אבל הנכון דרובא דאורייתא הוא כל היכא דליכא טעמא וגזרת הכתוב הוא וכיון דכן כל היכא דליכא בליעה כלל אוקמוה אדינא דאורייתא, וכל מין במינו נמי אפי' כל היכא דעל ידי בשול מדינא דאורייתא בטיל, דכל היכא דליכא טעמא מדאורייתא ברובה בטל, אלא דכיון דע"י בשול דאיכא בליעה ודכוותה במין ושאינו מינו איכא טעמא, אחמור רבנן ובעו ששים והיכא דיבש ביבש אוקמוה רבנן אדאורייתא.
